
האזכור הראשון לשחמט בספרות הופיע בפרס במאה ה-5 לספירה בשם שאתראנג'. האזכור החד משמעי הראשון הופיע בהודו ומקורו במחצית הראשונה של המאה ה-7. גם התיעוד הראשון לכלי שחמט מתוארך למאה ה-7. בראשית המאה ה-9 הגיע המשחק לסין ונודע שם עם שינויים קלים בשם "שיאנג-צ'י".
בימי הביניים והרנסאנס היה השחמט חלק מתרבות האצולה; השתמשו בו כדי ללמד אסטרטגיה צבאית והוא כונה "משחק המלכים". פעיל הרנסאנס החשוב בלדסרה קסטיליונה כתב כי ג'נטלמנים רבים נראים משחקים שחמט, אך אין השחמט תשוקה ראוייה עבור ג'נטלמן, שכן הוא עלול להשקיע מחשבה רבה מדי בו על חשבון תחומי ידע אחרים, ובסופו של דבר "ידעו מסתכם בלא יותר ממשחק".
משחק השחמט קנה לעצמו אחיזת קבע בתרבות האירופאית במהלך המאה ה-19. במאה זו הופיעו מעדוני שחמט, נוסדו מגזינים שעניינם שחמט ונערכו תחרויות. בין היתר התחיל להתפתח משחק שנעשה בהתכתבות בין ערים שונות. כך מועדון השחמט של לונדון שיחק מועדון השחמט של אדיבורג בשנת 1824. בעיות שחמט הפכו למוסף פופולרי בעיתונים היומיים.
תחרות השחמט המודרנית הראשונה נערכה בלונדון בשנת 1851. בתחרות זו ניצח אדולף אנדרסן הגרמני שהיה אלמוני יחסית בזמנו. אחד ממשחקיו הפכו לשם דבר בעולם השחמט והוא ידוע עד היום בשם "משחק בן האלמוות". משחק זה סימל את האופנה בשחמט בתקופה זו - ניצחון על ידי הקרבת חומר בתמורה למרחב תמרון.
שחמט התמסד סופית עם הענקת התואר "אלוף עולם בשחמט" ליהודי יליד פראג, וילהלם שטייניץ, אחרי ניצחונו על רב האמן הגרמני, יוהאן זוקרוט בשנת 1886. הוא איבד את הכתר למתמטיקאי אוסטרי ממוצא יהודי, עמנואל לאסקר שהחזיק בתואר 27 שנים עד שאיבד אותו לחוזה ראול קפבלנקה. מיסוד התחרויות והענקת התואר הרשמי קיבעו באופן סופי את השחמט בין המשחקים המוכרים בעולם.
התאוריה השחמטאית המשיכה להתפתח ללא הפסקה למרות שתי מלחמות עולם. זינוק גדול היה בין שתי מלחמות עולם עם הופעתם של תאורטיקנים חשובים דוגמת אהרון נימצוביץ' וריכרד רטי. הם קראו תיגר על התאוריה הפוזיציונית שהייתה מקובלת בזמנו של שטייניץ. הם טענו שהשליטה במרכז הלוח בעזרת כלים המוצבים בשולי הלוח עדיפה על החזקה ישירה של המרכז בעזרת רגלים שהופכים עד מהרה מטרה נוחה להתקפה.
ניצחונו של בוטביניק סימן את ראשית הבכורה הסובייטית במשחק שנמשכה כמעט ללא הפרעה עד פירוקה של ברית המועצות . הוקמה פיד"ה - פדרציה שמטרתה הסדרת הכללים והתחרויות. בגלל חילוקי דעות בין הפדרציה לאלוף העולם דאז, קספרוב הוקמה פדרציה נוספת שהעניקה תואר אליפות משלה, אך בסופו של דבר פרש קספרוב וקרמניק זכה בשני התארים - הן של פיד"ה והן של הפדרציה של קספרוב.